רשלנות רפואית באבחון פרקינסון

פרקינסון היא מחלה שבשלב בו היא מתגברת, קשה לפספס את התסמינים שלה. בשלבים המוקדמים יותר של הפרקינסון, עם זאת, האבחון שלה נחשב למורכב יותר. לא ידועים כיום מדדים חד משמעותיים לבחינת המחלה ורמתה, כאשר ההתבוננות היא בתסמינים שהופכים ונעשים ברורים ככל שהמחלה מתקדמת. גם במצב הדברים הזה ייתכן תרחיש בו הרופא המאבחן היה יכול לזהות את הפרקינסון בצורה ברורה יותר, אפילו בשלב מוקדם, אבל לא עשה זאת וגרם בכך נזק לאדם החולה. מתי מקרים כאלו ודומים להם עשויים להיכנס לקטגוריה של רשלנות רפואית? קראו.

כיצד נערך הליך האבחון של מחלת הפרקינסון?

אבחון פרקינסון הוא כאמור מורכב פי כמה בשלבים הראשונים של המחלה, כאשר התסמינים אינם מופיעים או לכל הפחות רחוקים מלהיות חד משמעיים. עם זאת, הדבר לא מוציא מכלל אפשרות את הרשלנות באבחון. את האבחון הראשוני מבצע בדרך כלל רופא המשפחה, שאמור לזהות ולו חשד ראשוני לפרקינסון על פי התסמינים, מאפייני המטופל (למשל גיל) ועוד. במצב התקין, רופא המשפחה אמור להפנות את המטופל לאבחון משלים אצל נוירולוג, המתמקד כידוע בתהליכים המוחיים. רופא שלא עושה זאת עלול לחטוא ברשלנות רפואית.

ככל שהמחלה מתקדמת, התסמינים הופכים כאמור לברורים יותר. האבחון בשלב זה מבוסס על בחינת התסמינים המאפיינים את המחלה לאלו הקיימים אצל האדם הספציפי המגיע לאבחון. נוירולוג אמור לזהות בשלב הזה את הפרקינסון ברמת סבירות גבוהה, כאשר כל הקדמה באבחון ובטיפול מקלה על ההתמודדות עם פרקינסון.

בשלבים מאוחרים יותר עשויים להיכנס לתמונה גם אמצעי האבחון השונים, ובעיקר הסריקות המוחיות באמצעותן ניתן להבחין בירידה במספר התאים במוח האחראיים על יצירת הדופמין. רשלנות רפואית בהקשר הזה עלולה להיות אי הפנייה של המטופל לבדיקות שרצוי שהוא יבצע, או לחלופין ניתוח שגוי של תוצאות הבדיקות.

שאלת הנזק (או: המורכבות היחסית של הפרקינסון)

אחד מכללי המפתח בדרך להצלחת תביעת רשלנות רפואית הוא לא רק ההוכחה כי הייתה רשלנות רפואית באבחון או בטיפול, אלא גם בחינת הנזק שנגרם והקשר הישיר הקיים בין הרשלנות לבין הנזק. עובדה זו הופכת את תמונת הרשלנות הרפואית בהליך אבחון פרקינסון למורכבת מעט יותר. עד לפני כמה שנים, הגישה הרווחת הייתה שלרשלנות רפואית כפי שאנו מכירים אותה אין מקום במקרה של מחלת הפרקינסון. הסיבה היא שהמחלה נחשבת לחשוכת מרפא, מה גם שהגורמים הספציפיים לה אינם ידועים תמיד. לכן ההנחה הייתה שגם אבחון מוקדם של המחלה לא בהכרח היה משפר את ההתמודדות איתה.

בשנים האחרונות עם זאת אנחנו עדים לשינוי מהותי בגישה הרפואית, שגם נותן את אותותיו על תחום הרשלנות הרפואית. יותר ויותר מחקרים כיום מצביעים על כך שאבחון נכון ומדויק של המחלה מאפשר להתאים לה טיפול בשלבים הראשונים, ובעיקר – שהטיפול המוקדם עשוי להקל על התסמינים שהאדם חווה במישור הקוגניטיבי והמוטורי, ההתמודדות הרגשית שלו עם המחלה ועוד.

רשלנות רפואית באבחון פרקינסון הופכת בתנאים האלו לאפשרית. אם הרופא המאבחן לא הבחין בסימני האזהרה, לא זיהה את הפרקינסון או ייחס את התסמינים למחלות אחרות, ייתכן מאוד שהטיפול נפגע. לכן האדם החולה יכול להגיש תביעה בגין הנזקים הגופניים וגם הכלכליים שנגרמו לו. התביעה תבחן האם אכן הייתה כן רשלנות רפואית בהתאם לנסיבות הספציפיות של האירוע, למשל התסמינים שהופיע בכל שלב, מתוך מטרה לראות האם הרופא היה אמור בהתאם למבחן "הרופא הסביר" לאבחן את המחלה. גם כאן יש למדוד את היקפי הנזק, משימה שהיא לא בהכרח פשוטה מכיוון שאת הפגיעה של הפרקינסון קשה לעיתים לכמת.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

ועדה רפואית לחולי פרקינסון – תחנה חשובה בדרך למימוש הזכויות המגיעות לכם

תפקוד מיני ופרקינסון – האם יש טיפולים לשיפור התפקוד המיני של חולי פרקינסון?