סוגי פרקינסון: ראשונית ושניונית

ההגדרה הבסיסית של מחלת הפרקינסון ידועה בקרב רוב האוכלוסייה: מחלה ניוונית של מערכת העצבים, שאחד מסימני הביטוי העיקריים שלה הוא פגיעות מוטוריות. מבחינה מעשית מחלת הפרקינסון נגרמת כתוצאה מחוסר במוליך העצבי דופמין, הנובע כשלעצמו מהתנוונות של תאי החומר השחור במוח. כיום נהוג לסווג את מחלת הפרקינסון לשני סוגים עיקריים, וזאת על פי הגורמים ואוכלוסיות הסיכון לסבול מהמחלה: מחלת פרקינסון ראשונית ומחלת פרקינסון שניונית. בכתבה הבאה, נפרט אודות שני הסוגים.

חשוב להדגיש כי תמונת הפרקינסון רחבה הרבה יותר מכך. המחלה עלולה לגרום לשורה ארוכה של תסמינים, שרק הולכים ונעשים חמורים יותר ככל שהיא מתקדמת.

מחלת פרקינסון ראשונית (Early Onset)

מחלת פרקינסון ראשונית היא ברמה הכללית מחלת פרקינסון שהגורמים הספציפיים לה אינם ידועים. עם זאת ברור שישנם כמה גורמי סיכון שעלולים להסביר את העובדה שהמחלה תוקפת רבים באוכלוסייה. הראשון שבהם הוא הגיל, המיוחס בעיקר למחלת פרקינסון ראשונית מכיוון שאינו גורם ישיר למחלה. במחלה הראשונית מבחינים בניוון של החלק במוח האחראי על ייצור הדופמין, אולם עדיין לא ברור מהו המנגנון המביא בדיוק לאותה הפגיעה.

העובדות מראות שמחלת הפרקינסון מתחילה לרוב אחרי גיל 40 ומתקדמת עם השנים, בקצב איטי אך בלתי נמנע. הגיל הממוצע בו מתגלה המחלה בישראל הוא 57, מה שאומר שאצל אחוז משמעותי מהאנשים מחלת הפרקינסון נמצאות בגוף שנים ארוכות מבלי שהם מודעים לכך, ולעיתים מבלי שהיא כוללת תסמינים פיזיים ברורים. חשוב להדגיש כי מחלת הפרקינסון עלולה להופיע גם בגילאים מוקדמים יותר, בסביבות שנות השלושים לחיי האדם. במקרים נדירים מאוד המחלה תופיע בילדות. ידועים כיום מקרים בהם המחלה תקפה ילדים בסביבות גילאי 7-5.

גם את הבסיס הגנטי של הפרקינסון, שזוכה בשנים האחרונות לתשומת לב הולכת וגוברת בקרב הקהילה הרפואית, נהוג להכניס לרוב לתוך ההגדרה של מחלת פרקינסון ראשונית. כיום ידוע שאנשים אשר בהיסטוריה המשפחתית שלהם יש את מחלת הפרקינסון, בעיקר בקרב אבות או אימהות, נמצאים בקבוצת סיכון מוגבר לסבול מהמחלה. עם זאת ברוב המקרים לא ברור מה בדיוק מתרחש בפן הגנטי של הגוף שמביא לאותה מחלה, ולמה זה קורה לחלק מהאנשים בעוד אחרים אינם סובלים מכך.

מחלת פרקינסון שניונית (Late Onset)

מחלת פרקינסון שניונית, הסוג השני המרכזי, היא מחלה שכן יודעים את הגורמים שעלולים להביא לה. כמעט בכל המקרים מדובר בשלבים מתקדמים יותר של המחלה, ולו מכיוון שאבחונה קודם לכן הוא משימה מורכבת עד בלתי אפשרית. במילים אחרות: אם תסמיני הפרקינסון מתגברים כך שאפשר להסיק על המחלה ברמת סבירות גבוהה, ככל הנראה מדובר כאן במקרה של מחלת פרקינסון שניונית.

מבחינה פיזיולוגית, התהליך שעובר על גוף האדם – ובעיקר המוח – הוא משמעותי וקיצוני יותר מאשר במחלה הראשונית. במחלה השניונית האדם עלול לחוות אובדן או הפרעה משמעותית בפעילותו של הדופמין בגרעיני הבסיס. הסיבות לכך משתנות מאדם לאדם, אולם הנקודה החשובה היא שאפשר לאתר אותן דרך בדיקות שונות. כך למשל מגלים שפרקינסון עלולה להיגרם עקב מחלות ניווניות אחרות, תרופות בהן נעשה שימוש (בעיקר תרופות אנטי פסיכוטיות שעלולות לחסום את קולטני הדופמין), חשיפה לרעלים או לסמים ועוד.

באילו מקרים האבחנה חיונית?

יש הסבורים כי מחלת הפרקינסון, מעצם היותה חסרת אפשרות לטיפול, לא דורשת היכרות עם הגורמים המביאים למחלה. כאשר מתבוננים באופן בו היא מתפתחת, כדאי לחלוק על הקביעה הזו. למרות שבחלק מהמקרים מחלת הפרקינסון מתפרצת בלי שיודעים מדוע, לפחות בשלבים הראשונים, ברבים אחרים כן אפשר לזהות גורמים המביאים למחלה או מחמירים אותה. עקב כך טיפול נקודתי בגורמים האלה עשוי להקל על תסמיני המחלה, ועקב כך לשפר משמעותית את מצבו של האדם הסובל ממנה. אבחון מחלת הפרקינסון הוא אחד מצעדי החובה בדרך להתמודדות עם פרקינסון, כשיש לעשותו בהקדם האפשרי.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

איך לקבל שחליתם בפרקינסון? על קבלה והכלה